<h1>הרוקח סימן ש"א</h1>
<h2>דף ד.</h2>
בפ"א דיום טוב קיימא לן בשבת וי"ט נולד בזה אסור בזה. הוא הדין ענבים או פירות שיש במינו במחובר אם הביאו דורון לישראל בשבת אסור בי"ט הבא אחריו עד מוצאי י"ט שבא ביום א' אבל נר שהדליקו בשבת מותר להדליק בו ביו"ט וליכא למימר מגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא דגבי שבתות קיימא לן במס' שבת דלית הלכתא כר' שמעון גבי מותר השמן שבנר דמוקצה מחמת איסור נר שהדליקו עליו בשבת אסורה בשבת סוף יומא איתקצאי ולא משום תחלת י"ט הילכתא שרי לאדלוקי ביומא טבא הנר שכבה בשבת אסור לטלטלו. דאיתקצאי לתחילת בין השמשות דשבת הוי כאילו דולק כל היום. אבל הכא אפילו תחשבו כמו שהיה דולק כל יו"ט כמו בשבת מה איסור יכול להיות בנר הדולק ביו"ט. אבל בירושלמי אוסר שירי שמן שכבו הנרות ביו"ט דדמי שירי שמן שכבה בשבת לביצה שנולדה בשבת דרב אוסר דהוכן בשבת ור' יוחנן שרי דלית ליה הכנה דרבה. ודבר תימה הוא דלא דמיא להכנה דהביצה לא היתה בעולם מע"ש אי לאו דנולדה בשבת לא היתה ביו"ט אהני שבת מכל וכל. אבל השמן היה בעולם מע"ש מיהו לפי הירושלמי דאסר דקיימא לן כרב צריך להרבות השמן דבכי האי גוונא מותר. כדאשכחן לגבי עצים שנשרו מן הדקל מרבה עליהם מוכני' ומבטלן. ולפי הירושלמי צריך נמי פתילות אחרות, אבל מן הנר שהיה מוקצ' לא איירי בירוש' והא דאמר בשבת שאסורה בשמיני מגו דאיתקצאי בשביעית בבין השמשות. דאמר רבי יוחנן לההיא מילתא משום דאיתקצאי מחמת מצוה אי נמי אי מקלעי אורחים. אין מברכים על הדס במוי"ט, בית מותר לכבות דליקתו כדאמרי' בשביל שלא יתעשן הבית. בפרק לולב הגזול (דף לז) הדס במחובר אסור להריח בו אתרוג במחובר מותר להריח בו. בע"פ יקנה"ז במ"ש של י"ט משמע ולא הדס.
<h2>דף ד:</h2>
עצים שנשרו ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן. מותר לטלטל את העלי וליתן העור לפני הדורסן ולמלוח לצלי על העור. ואין מולחין את העורות.
אמר רב יהודה סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה בי"ט ולא לתוך הקערה וכן חולב עז לתוך הקערה שיש בה בישול. אבל לעשות גבינה אסור. ירושלמי בשילהי ביצה אין להעמיד חלב ביו"ט ובפ' המצניע אמרי' אסור לגבן.
<h2>דף ו.</h2>
מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין בין לקוברו בין לתופרו בי"ט שני יתעסקו בו ישראל בין אישתהי בין לא אישתהי בין יש עממי' בין אין עממים אפי' בשני ימים טובים של ר"ה, בסנהדרין בפ' זה בורר (דף כו) הנהו קבוראי דאקבור נפשא בי"ט ראשון ושמתינהו רב פפא ופסלינהו אבל בי"ט שני כחול שוויה רבנן לחצוב קברו לתקן ארונו ולתפור תכריכין אפי' ביו"ט שני של ר"ה ויו"ט שני נמנה ליום שלושים.
<h2>דף טו:</h2>
וכל ג' רגלים חייב אדם לשמוח דכתיב בפ' ראה ועשית חג שבועות לה' אלקיך ושמחת. וכתיב בחג הסוכות ושמחת בחגך. ובחג המצות דילפינן ט"ו מחג הסוכות. כדאי' בפ' מילה ובפ' לולב וערבה (דף מ"ב) ההלל והשמחה שמנה מלמד שאדם חייב בהלל ובשמחה ובכבוד יו"ט האחרון. ותניא והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה ובפ' ערבי פסחים (דף ק"ט) חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל וכתיב ושמחת אתה וביתך ובנך ובתך ועבדך. במה משמחן ביין ויין ישמח לבב אנוש, ובבגדי צבעונין ובבגדי פשתן המגוהצים.
יו"ט שחל להיות בע"ש לא יבשל אדם בתחלה בי"ט לשבת אבל מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת דעושה תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת. תניא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו אמר ר"א אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל. מיכן סמכו חכמים עירובי תבשילין מן התורה תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו בגי' אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא מן המבושל בערובי תבשילין תני ר' חייא עדשים שבשולי קדירה סומך עליהם משום עירובי תבשילין והוא דאית בהו כזית וכן שמנונית שעל גבי הסכין גורדו ואם יש בו כזית סומך עליו. ירושלמי ע"ת נוטל פת כביצה ותבשיל ומברך על מצות עירוב בדין יהא שרי לנא וכו' רבי חייא בשם רבי יוחנן עירוב זה עלי ועל מי שלא עירב אמר רב יוסף דגים קטנים מלוחין אם צלאן גוי סומך עליהן משום עירובי תבשילין אמר ר' אבא אמר רב עירובי תבשילין צריך כזית אחד בין לאחד בין למאה אבל עירובי תחומין ועירובי חצרות צריך ב' סעודות. בפ' כיצד משתתפין (דף פד) שכח ולא עירב בעי"ט ונזכר בי"ט בלילה אין להניח ואם הניח עשוי דדמי להא דאמר בפ' משילין אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט ובשלהי המביא (דף מ') [דף לד] טבל מוכן הוא דאם עבר ותקנו מתוקן. בית הילל אומר תבשיל אחד וכן פסק רבא. אבל אנו עושין כרבי אליעזר דאמר על האפוי ועל המבושל. וכן פוסק בה"ג ונראה תבשיל אחד הני מילי לבשל ולצלות ולהחם חמין דנקרא בישול אבל אפיה לא נקרא בישול על כן צריך פת אפוי עם התבשיל להניח. תנן אכלו או שנאבד עירובו לא יבשל לכתחילה שייר ממנו כלשהוא סומך עליו אמר אביי התחיל בעיסתו ונאכל עירובו גומר. מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו. כיצד יעשה מקנה קמחו לאחרים ואחרים מבשלין ואופין לו. ש"מ הוא נאסר ואין קמחו נאסר. עבר ואפה מאי. ולא איפשיט ספיקא דרבנן לקולא בפ' א' דע"ז בשל סופרים הלך אחר המקיל וכן גבי גריס של כתמים. וכן גבי עירוב. אמרו לו שניים ערב עלינו ספק דבריהם לקולא.
<h2>דף יז:</h2>
אמר רב מניח אדם עירובי תחומין מיום טוב לחבירו ומתנה בשני ימים טובים של גליות פסח או עצרת או סוכות. ולא בשני ימים טובים של ראש השנה.
<h2>דף לה:</h2>
משילין פירות דרך ארובה בי"ט ומכסין את הפירות בכלים. משילין פירות מאותו גג לבית ולא מגג לגג. ולא ישלשלן בחבל בחלונות ולא יורדים בסולמות. נותנין תחת הדלף ושופך ושונה. אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מוציאין לאשפה ועכבר או זבוב שנפלה במשקה מוציאין אותן בידים. חלוק שתפרו גוי או מנעל וסנדל אין מקבלין מן הגוי ואין לובשו אם לא ידוע לו שנגמרה מלאכתו מעיו"ט תנן אין מביאין כלים מבית האומן. ואין מוליכין בחולו של מועד כל שכן ביום טוב נגמרו בעיו"ט מותר לקבלן דלא גרע מדגים ופירות שמותר לקבלן לדורון.
<h2>דף לו:</h2>
מוקצה אין עולין באילן, בירושלמי גזרו על אילן יבש משום אילן לח. ירושלמי נשענין על גבי בהמה בשבת ותני אין נשענין בבריא או בכובש את כבדו. ירושלמי לא ישיט במים דבר להוליכו ממנו ולהביאו אצלו ולא מסתפקין מחמתו ויספק את כפיו ולא מטפחין לרצונו אפילו אחורי ידיהן.
אין מרקדין עוקר רגלו אחת ומניח אחת. קיפוץ עוקר שתי רגליו. אמר ר' אלעזר כל משמיע קול אסורה בשבת, בריה דר' אמי מקיש על תרעא א"ל אביי מי שרא לך.
אין עולין על גבי אילן ואין רוכבין על גבי בהמה אין שטין על פני המים אין מספקין כפים ואין מטפחין להכות כף על ירך ואין מרקדין ואין דנין ואין מקדשין ואין חולצין ואין מיבמין ואין מקדישין ואין מחרימים ואין מעריכין ואין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ואין מטבילין את הכלים ואין משחיזין את הסכין ואין שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר ולא הקש לצלות בו מליח ואין מקיפין ב' חביות לשפות עליהן את הקדירה ואין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת אין מבקעין עצים לא בקרדום ולא במגירה ולא בקופיץ אין מבקעין את הקורות הסדורות יחד ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט אין מקצצין קנים לצלות עליו דג.
